מצב "כף רגל סוכרתית" (כיב, זיהום, נמק בכף הרגל), מהווה את אחד הסיבוכים היותר שכיחים של מחלת הסוכרת. 

בספרות המקצועית הרפואית מוערך , כי כ- 4%-10% מכלל חולי הסוכרת סובלים מכיבים בכף הרגל, כאשר מידי שנה, 2%-4% מהם, מפתחים כיבים חדשים. 

במקרים לא מועטים עלול מצב זה להסתיים בקטיעות גפיים ברמות שונות (לפחות 50% מכלל הקטיעות בבתי החולים).

כיצד מתפתחת כף רגל סוכרתית?

אצל חולי סוכרת רבים עלולות להופיע, עם הזמן מסיבות שונות, פגיעה בתפקוד העצבים (נוירופתיה), פגיעה בכלי הדם ההיקפיים והפרעה במנגנון ריפוי הפצעים. 

מנגנון הפגיעה בעצבים נובע מ׳שפיכת הסוכר׳ מהתאים בגוף לדם ובהמשך ישיר לכך פגיעה בתפקוד העצבים (נוירופתיה).

הנוירופתיה (פגיעה בעצבים) מתבטאת בחוסר תחושה הגורמת לירידה בתחושות הכאב והטמפרטורה, בפגיעה בתפקוד השרירים ולכן יוצרת חוסר איזון בשמירת מצב עצמות כף הרגל ועיוותים שלה ובפגיעה במנגנון לחות העור הגורמת ליובש של העור. 

היעדר הרגשת הכאב והיעדר הרגשת טמפרטורה פוגעות בהגנה של הרגל מפני טראומה (פגיעות בשלמות העור של המטופל) ומחשיפה קיצונית לקור או חום. 

לא מעטים המקרים בהם מופיעים אצל חולי סוכרת זיהומים קשים של כפות הרגליים הנובעים מחדירת גופים זרים, חבלות קשות ו/או כוויות, שבהעדר תחושת הכאב, החולה אינו מודע להן ולכן אינו מטפל בהם, עד שנעשה מאוחר מידי. 

בליטת עצמות בכף הרגל גורמת להיווצרות יבלות מתחתיהן (קאלוס), שבהעדר טיפול נאות בהן יביאו להתפתחות פצעים וזיהומים. 

העור היבש האופייני לסובלים מנוירופתיה סוכרתית, נוטה להיסדק במקומות רבים. בסדקים אלה נוצרים פצעים שבהעדר הגנת העור, נוטים להזדהם בקלות. פגיעה בכלי הדם ההיקפיים מביאה להפחתה בזרימת הדם הנחוץ לריפוי הפצעים ובמקרים קיצוניים – עלולה לגרום למוות של הריקמה (נמק), ללא קשר לקיום או אי קיום פצעים נוירופתיים. ההפרעה במנגנון ריפוי הפצעים (פגיעה במנגנון החיסון) מעצם הגדרתה, רק מוסיפה לבעיה, שכן זו, גם בהעדר נוירופתיה ו/או פגיעה בזרימת הדם, פוגעת קשות ביכולת הריפוי בעת שנוצר פצע